ההיסטוריה של הגיטרה המזרחית הים תיכונית

הגיטרה המזרחית (או הגיטרה הים-תיכונית) היא אחד הכלים המזוהים ביותר עם המוזיקה הישראלית.
זהו סאונד נגינה שאפשר למצוא רק במוסיקה הישראלית והוא תוצר של שילוב תרבויות מרתק
שיצר סאונד ייחודי שאין לו מקבילה בעולם

איך התחילה הגיטרה המזרחית

מי שהתחיל את הסאונד של הגיטרה המזרחית היה אריס סאן.
אריס סאן היה זמר ונגן יווני שעלה לארץ בסוף שנות החמישים והיה פורץ דרך וחדשן מוסיקלי.
החדשנות של אריס סאן הייתה בכך שהוא לקח את סגנון הנגינה והטכניקה
המאפיינים את הבוזוקי והעתיק אותם אל הגיטרה החשמלית.
המהלך הזה יצר סאונד חדש לחלוטין "בוזוקי על גיטרה חשמלית" וזו הייתה למעשה נקודת ההתחלה של גיטרת הסולו המזרחית.
סאונד הנגינה היחודי של אריס סאן התחיל לחלחל פנימה והחל השפיע על נגנים בישראל.

שני נגנים בולטים שהמשיכו ופיתחו את הנגינה של אריס סאן והגיטרה המזרחית היו יהודה קיסר ומשה בן-מוש, המוכרים מהלהקות המיתולוגיות "צלילי העוד" ו"צלילי הכרם".

יהודה קיסר, שהיום מאוד מזוהה עם הגיטרה המזרחית ואפשר להגיד אפילו שהוא שם נרדף לנגינה המזרחית, בכלל הגיע מהרוק. הוא גדל על להקות כמו לד זפלין, וכשהוא שמע את הנגינה של אריס סאן, הוא לקח את זה למקום שלו. הוא שילב את החספוס והצבע של הרוק בתוך הסלסולים המזרחיים והפך לחלוץ בז'אנר.

במקביל, היה את משה בן-מוש. הסגנון שלו היה קצת אחר – יותר "עגול", נקי ורך בהשוואה לצליל של קיסר.
השניים האלו פחות או יותר עיצבו את פס הקול של המוזיקה המזרחית בשנות ה-70 וה-80 והובילו את
הגיטרה המזרחית קדימה.

עד היום אפשר לשמוע את השמות האלו, קיסר ובן מוש והם נחשבים לעמודי התווך של הגיטרה המזרחית.

המשך ההתפתחות של הגיטרה המזרחית

עם השנים, הגיטרה המזרחית המשיכה להתפתח ולקבל צבעים חדשים.
אריק כהן נחשב למי שהוביל את הדור הבא אחרי קיסר ובן מוש, כשהוא מכניס פנימה השפעות מהמוזיקה הטורקית והערבית ומפגין יכולות נגינה טכניות מאוד גבוהות על הגיטרה שבאות לידי ביטוי בנגינה מאוד מהירה,מדוייקת ונקייה.אריק שילב בנגינתו את הסאונד של הבגלמה, תוך שימוש באפקטים כמו "פייזר" (Phaser), והוא נחשב עד היום לאחד הגיטריסטים הכי משפיעים שחולשים על המון הקלטות ושירים בתעשייה.

היום אנחנו כבר בתוך "דור חדש", עם גיטריסטים כמו עומרי זליג, שבו הז'אנר הזה הגיע לרמות טכניות מטורפות.
הדגש היום הוא על מהירות, דיוק וטכניקה מאוד גבוהה, כשהסאונד כל הזמן משתדרג ומשתכלל.

הסאונד של הגיטרה המזרחית

המוזיקה הים-תיכונית המודרנית היא למעשה תערובת עשירה של סגנונות מגוונים:

הליווי: מושפע רבות מעולמות הפאנק (Funk),הספרדי והרוק, מה שנותן לשירים את האנרגיה והקצביות שלהם.
הסולו: מהווה מיקס של מוזיקה ערבית, יוונית, טורקית, ספרדית ורוק. שילוב זה יצר סאונד חדש לחלוטין שמייצג את המוסיקה הישראלית הים-תיכונית.

הגיטרה שהפכה לסטנדרט הבלתי מעורער בז'אנר היא ה-Gibson ES-335 (או דגמי "רבע נפח" דומים). למרות שמדובר בכלי שנולד בארצות הברית עבור נגני בלוז ורוק, הוא אומץ על ידי הגיטריסטים המזרחיים משום שאריס סאן ניגן עליו. הגיטריסטים שבאו אחריו העתיקו את הבחירה, והצליל ה"מתקתק" של פיקאפי ההאמבקר על גוף רבע הנפח הפך למזוהה ביותר עם הסגנון.

בנוסף ל-335, ניתן לראות לאורך השנים שימוש גם בדגם ה-Gibson SG. יהודה קיסר השתמש בה בנגינתו המפורסמת עם זוהר ארגוב, וכך גם גיטריסטים בולטים נוספים כמו יוחאי ג'רפי. בעוד שניתן לבצע מוזיקה מזרחית על כל גיטרה (כולל פנדר), הגיבסון נותרה הבחירה המועדפת בשל הסאונד החם והעמוק שלה.

לסיכום, הגיטרה המזרחית היא עדות ליצירתיות הישראלית – סאונד נגינה שהתחיל כחיקוי לבוזוקי והפך לאמנות וירטואוזית המשלבת מזרח ומערב לכדי סאונד אחד מגובש ויחודי במוסיקה הישראלית.